תפריטי ניווט לעמודים

העמותה להנחלת הזמר העברי

ניווט בין קטגוריות

לא לשוא, חבר, נפלת מאת גרשון סתיו

לא לשוא, חבר, נפלת מאת גרשון סתיו

לא לשוא, חבר, נפלת

מילים : דב פרנקל
לחן : לא ידוע
השיר והרקע לכתיבתו

שלומי (דייכס), אליהו ז"ל
( 1940 – 1918 )

תחקיר וכתיבה : גרשון סתיו

אדר תשע"א פברואר 2012

(התמונות באדיבות מכון ז'בוטינסקי בישראל)

לא לשווא, חבר, נפלת
השיר והרקע לכתיבתו

אחד השירים הפופולריים בבית"ר, היה ללא ספק, השיר "לא לשווא, חבר, נפלת". השיר, שריגש רבים, היה ללהיט, הן בשל תוכנו והן בשל לחנו הנפלא.

את השיר כתב דב פרנקל, אשר רבים משיריו עיטרו את שירוני בית"ר, לדורותיהם. דב היה מחלוצי הכתיבה של שירי בית"ר. הוא כתב שירים אשר בתוכנם  באו לידי ביטוי היסודות של רעיון בית"ר. כמו כן,  גם שירי הווי שעיצבו את "רוח התנועה". אחדים משיריו נכתבו, להנצחת חברים שנפלו ואירועים מרכזיים בחיי התנועה. "לא לשווא, חבר, נפלת", שכתב פרנקל, נועד להנציח את זכרו של  הבית"רי שלומי (דייכס), אליהו  ז"ל ואת נסיבות הירצחו.

לֹא לַשָּׁוְוא, חָבֵר, נָפַלְתָּ

בְּשַׁלַּח אַחֲרוֹן זִיוֶיהָ
שֶׁמֶשׁ עֶרֶב, שֶׁמֶשׁ פָּז
גְּדוּד בֵּיתָ"ר דּוּמָם פּוֹסֵעַ,
אֶל פַּרְבָר קָטָן נִכְנָס.

בְּיָגוֹן, בְּכֹבֶד נָעוּ
שׁוּרוֹתָיו בִּדְמִי פַּרְבָר
כִּי אֶל קֶבֶר הֵם נָשָׂאוּ
אָח לַבְּרִית, חָבֵר יָקָר.

וְלָאֵם הַרְחֵק בְּלִיטָא
הַבְּשׂוֹרָה שָׁלְחוּ דּוּמָם:
יַד אַחִים אֶת בְּנֵךְ הֵמִיתָה,
יַד זָדוֹן צְמֵאָה לְדָם.

"לֹא לַשָּׁוְוא, חָבֵר, נָפַלְתָּ",
נִשְׁבְּעוּ לוֹ אֱמוּנִים,
"חֵי הַפֹּעַל שֶׁפָּעַלְתָּ;
בּוֹא יָבוֹא יוֹם שִׁלּוּמִים!"

ביבליוגרפיה:
ח. בן ירוחם – ספר בית"ר, קורות ומקורות, כרך ב', פרק ק"א.
יהודה לפידות – דעת, אתר לימודי יהדות ורוח. מכללת הרצוג, גוש עציון.

פורסם ב"האומה" גליון 199 , סתיו תשע"ז 2015מווילנא על "דראגה" לחופי הארץ

השנה היא שנת 1938. שערי הארץ נעולים. מדיניות "הספר הלבן", נכפית בכוח ע"י הבריטים. המוני יהודים שבקשו להגיע ארצה, נאלצו להיכנע למדיניות הסרטיפיקטים (רשיונות עלייה), שחולקו במסורה, ע"י פקידי הסוכנות היהודית, של הימים ההם. מדיניות האפליה, בחלוקת הסרטיפיקטים, כלפי תנועת בית"ר והצ"ח, עוררה רוגז רב בקרב חברי התנועה. ז'בוטינסקי, שסירב לקבל את "הגזרה", קרא לנוער הבית"רי ולכלל בני הנוער, לפרוץ את המצור ע"י גלי עלייה בלתי לגאלית לארץ ישראל. הוא כינה סוג זה של פעילות כ"ספורט הלאומי". אכן, רבים נענו לקריאתו וגלים גלים של רבבות עולים הגיעו באוניות העפלה, שאורגנו ע"י בית"ר והצ"ח, במסגרת מבצע "אף על פי", ובדרכים עלומות אחרות.

בשנה זו, 1938, בית"רי צעיר, בשם שלומי (דייכס), אליהו, החל משרך דרכו בין מאות העולים שהצטופפו, על אוניית המעפילים "דראגה" והוא כבן 20 שנים בלבד. אליהו שלומי, נולד בחודש אב תרע"ח, אוגוסט 1918. עוד בצעירותו הצטרף לשורות בית"ר בקן ווילנא, אשר בליטא, שם קיבל את חינוכו הבית"רי. שם גם חדרה ללבו אמונתו הלוהטת ברעיון המדינה העברית ובהכרה שיש לעשות הכול להגשמתו. אליהו, העריץ את ז'בוטינסקי והאמין במשנתו, נענה לקריאתו, והצטרף לשורות המעפילים.

מבצע עלייתם של מעפילי "דראגה", הוא סיפור מרתק בפני עצמו. נציין רק שעל מבצע ההעפלה ב"דראגה", פיקד לוחם האצ"ל, שמואל טגנסקי, שנשלח מהארץ במיוחד למשימה זו. אחרי לילות וימים של תלאות ומסע בלבב ימים, הגיעה "דראגה" לחופי הארץ, תוך התחמקות מעיני משמר החופים הבריטי. באמצעות ספינת משנה "ארטימיסיה", ירד אליהו שלומי, ביחד עם חבריו המעפילים, לחוף המבטחים, היישר לזרועותיהם הפתוחות של לוחמי האצ"ל, אשר המתינו לבואם. בכך הגשים את חלומו, שהיה רווי באידיאולוגיה בית"רית אשר ספג, בקן בווילנא.


אוניית המעפילים  "דראגה"

 

עם הגיעו לארץ, התייצב בפני מוסדות התנועה במקום, להשלמת חובתו הבית"רית והצטרף לשורות "פלוגות הגיוס", שהיו פזורות בשעתו בכול רחבי הארץ. מבצע עלייתה של "דראגה", כמו כל מפעל עליית "אף על פי", הביאו ברכה רבה למפעל "פלוגות הגיוס", הן בכוח אדם והן בפעילות. פלוגות אלו, פעלו בעשרות מוקדים ברחבי הארץ. עיקר פעילותם התמקדה בחקלאות, שמירה ובאימון צבאי. הפלוגות היוו את אחד המקורות העיקריים, ממנו גויסו לוחמי המחתרות. במקומות רבים, שימשו הפלוגות גם כבסיסים למחתרת האצ"ל. יצוין כי פעילות הפלוגות, הקנתה ביטחון למתיישבים היהודים במקום, כמו כן הייתה מוקד לפעילות תרבותית וחברתית.

אליהו שלומי שלט בשפה העברית. הוא היה קנאי לשפה ועשה ככול יכולתו ללמדה ולהפיצה בקרב חבריו בבית"ר ובקרב מכריו. שכן אחד מסעיפי ה"נדר" שהיה אמון עליו, והרבה לצטט,  היה סעיף ה"עברית" :

לְשׁוֹן חַיַּי, בְּגִיל, יָגוֹן וָזַעַם,
שְׂפַת עָמָל, הִרהוּר, מִזמוֹר – וּשׂפַת בָּנָי:

שַׁלשֶׁלֶת-פָּז נִצחִית בֵּין שִׁיר תֵּל-חַי וְרַעַם
הַפֶּלֶא שֶׁל סִינָי.
(שיר הנדר, ז. ז'בוטינסקי)

 

אליהו שלומי, היה מחוייב לשפה העברית והכיר בחשיבותה לתקומת עם ישראל בארצו. ידיעת השפה הקלה עליו בקליטתו בארץ. עם הגיעו ארצה, שובץ בפלוגת הגיוס, בזיכרון יעקב ומונה להיות מזכיר ההסתדרות העובדים הלאומיים במקום.בחודש אפריל 1940, עבר לשרת בפלוגת הגיוס בפתח-תקווה. כאן עשה את צעדיו הראשונים בשורות האצ"ל. זמן קצר אחר כך, שובץ בפלוגת הגיוס בהרצליה.

 


סמל פלוגות הגיוס

ימי חייו של שלומי אליהו, בארץ ישראל, הסתכמו כשנתיים ימים בלבד. הוא עלה ארצה בסוף ספטמבר 1938 ונרצח באמצע אוגוסט 1940. היו אלה שנתיים רוויי סער ותהפוכות בחיי העם היהודי, בארץ ובתפוצות, אשר נתנו את אותותיהן גם בשורות בית"ר והתנועה הרביזיוניסטית. בסוף 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה , אשר הביאה כליה על יהדות אירופה. פעילות בית"ר בתפוצות התמקדה בהישרדות, בהצלת יהודים ובהגברת פעילות ההעפלה במסגרת "אף על פי" ובמסגרות אחרות.

בארץ רבו סימני הפילוג בקרב הישוב היהודי ואף בהנהגת האצ"ל. הרקע לכך היה בהחלטת הנהגת האצ"ל לאמץ מדיניות של הפסקת הפעילות התוקפנית כנגד בריטניה, שלחמה בחזיתות רבות בהתפשטות הנאציזם הגרמני. מחלוקת זו הביאה לקרע בארגון הצבאי הלאומי, בעקבותיו פרשו חברים בהנהגתו של אברהם שטרן (יאיר), אשר הקים את מחתרת לח"י.

בשנים אלו, לא הרפו הבריטים, ואף העצימו את הקשחת מדיניות "הספר הלבן", ושערי הארץ נותרו נעולים בפני פליטים יהודים שהגיעו לחופיה. בנוסף לכול, מותו הפתאומי של המנהיג הנערץ, ראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי, היכה בתדהמה את תלמידיו ומגשימי דרכו, בארץ ובתפוצות והשאיר חלל, אשר קשה היה למלאו.

באווירה זו, פעל שלומי אליהו ביחד עם חבריו בפלוגת הגיוס של בית"ר בהרצליה.

 

"יד זדון צמאה לדם"

בקיץ 1939, גילו לוחמי האצ"ל, שני מחסני נשק, של ה'הגנה', שהוסתרו בפרדסי המושבה הרצליה. מיותר לציין כי לארגון מחתרתי, נשק שכזה הוא מצרך קיומי יקר ביותר. אנשי האצ"ל עטו על השלל והחרימו מספר רובים, רימונים ותחמושת שהוסתרו שם.

כשנה לאחר מכן, הבחינו אנשי ה'הגנה' בפריצה וערכו חיפושים אינטנסיביים בפרדסי הסביבה. מאחר שהחיפושים לא העלו דבר, הוכנסו לתמונה אנשי שירות הידיעות (ש"י) של ה'הגנה', בפיקודו של ישראל זבלדובסקי (עמיר), לימים מפקד ה'הגנה' במחוז ירושלים ומפקדו הראשון של חיל האוויר. שוב, נערכו חיפושים נרחבים שלא העלו כל ממצאים. אנשי ה'הגנה', שינו טקטיקה וחטפו את מחסנאי האצ"ל בהרצליה. תוך איומים ועינויים, חילצו מפיו את מיקומם של מחסני הנשק עליהם היה מופקד. כמות הנשק שנמצאה במחסנים הייתה מועטה ועל כן החליטו אנשי ה'הגנה' לחטוף גם את האחראי על מחסני הנשק של האצ"ל בכפר סבא הסמוכה. חקירתו אף היא הייתה מלווה באיומים ובעינויים. עקב כך נתגלו עוד מחסנים בסביבה, עליהם פשטו אנשי ה'הגנה' והחרימו נשק רב שהיה שם. שללם כלל שני מקלעים, 79 רובים ואלפי כדורים.

באנציקלופדיה יהודית של מכללת הרצוג, דעת, מפרט פרופ' יהודה לפידות את פרטי האירוע ומוסיף, כי פיקוד ה'הגנה' החליט לנצל את האירוע ולהעניש את אנשי האצ"ל בהרצליה. חוליות של אנשי ה'הגנה' פשטו על צריף הפלוגה בהרצליה ומפקד הפלוגה, יעקב לנקין, אפשר להם לערוך חיפוש במקום. החיפושים לא העלו דבר. אנשי הפלוגה, לא ידעו כלל היכן מוסתר הנשק.

פרופ' לפידות מציין עוד במאמרו, כי בתקופה בה החרימו אנשי האצ"ל את הנשק, מפקד הפלוגה היה יעקב גלבוע (פולני), אשר פרש לאחר מכן לארגונו של "יאיר". ככול הנראה, הנשק המוחרם עבר לפלג של "יאיר".

אנשי ה'הגנה' לא הרפו. ביום ה-18 באוגוסט 1940, פשטו עם שחר על הצריף של הפלוגה בהרצליה, כמאתיים מאנשי ה'הגנה', מצוידים באלות ובאגרופנים. הם התנפלו על אנשי הפלוגה שמספרם היה מועט וכילו את זעמם בכל הציוד שהיה במקום. הם הקיפו את הצריף, בודדו אותו ומנעו כל קשר חיצוני עם השוהים בו. הם היכו עד זוב דם את השוהים שם. רבים מחברי בית"ר נפצעו. שלומי אליהו, הצעיר, נפצע אנושות, הובהל לבית החולים ושם נקבע מותו.

השמועה על אשר עוללו אנשי ה'הגנה' לפלוגה בהרצליה ומותו של שלומי אליהו, פשטה חיש בקרב אנשי הפלוגות ברחבי הארץ. רבים ביקשו לנקום את מותו. נאמנים לכלל הברזל שהנחה את בית"ר מאז היווסדה, למנוע מלחמת אחים, עצרה הנהגת התנועה את גלי הזעם של החברים שביקשו לנקום את דמו של שלומי אליהו.

האירוע הקשה, הסעיר את רוחו של דב פרנקל ובשירו, "לא לשווא, חבר, נפלת", נתן ביטוי לרגשותיהם של חבריו בבית"ר. הוא כתב את השיר לפי לחן לא ידוע. אחיינו פרופ' דוד פרנקל סבור, כי דב אף כתב את הלחן לשיר זה. כידוע, דב פרנקל שכתב שירי בית"ר רבים, הלחין את "שיר ביתר".

השיר "לא לשווא, חבר, נפלת", עבר מפה לאוזן ונקלט בכל סניפי בית"ר בארץ ובעולם. השיר היה ללהיט והושר כמעט בכול התכנסות של בית"רים. מקהלות בתנועה שיבצו את השיר ברפרטואר שלהם והוא הושר בשני קולות.

ברשימה זו, מצאנו מן החובה לאזכר את אחותו של שלומי, הבית"ריה פולה דייכס.

אחותו פולה דייכס, ילידת וילנה (אז פולין),1 בינואר 1923, סטודנטית לרפואה באוניברסיטת וילנה, הייתה גם היא חברה בבית"ר. בגטו וילנה פעלה בשורות המחתרת היהודית הפ. פ. או. (ארגון פרטיזנים מאוחד) נגד הגרמנים ועוזריהם. הידיעה על מותו הטרגי במתחם פלוגת הגיוס של בית"ר בהרצליה הגיעה לידיעתה והסבה לה צער גדול. במיוחד בשל העובדה שנפל בארץ ישראל – חלום חייו ושל רבבות יהודים. מה גם שחייו קופדו בידי אחים יהודיים. פולה הייתה לוחמת נועזת שנטלה על עצמה סיכונים רבים וגילתה דבקות במטרה בלחימתה נגד הגרמנים ועוזריהם.

פולה, או כפי שכינה אותה בחיבה נציב בית"ר פולין מנחם בגין בשם "פולינקה" הייתה אשת הקשר בינו לבין רעיתו עליזה ('אלה'). הקשר נוצר עוד לפני מעצרו על-ידי הסובייטים לחקירה בעוון פעילות ציונית קודם העברתו למחנות העבודה-הכפייה בסיביר. עליזה כבר הגיעה לחוף מבטחים בארץ ישראל. פולה התחפשה לעליזה בגין. היא הבריחה אליו תוך לקיחת סיכון רב מכתב בתוך חתיכת סבון ומסרה לו "דרישת שלום מדודה אלה הנמצאת אצל הדוד שמשון". על הבגדים שהעבירה לתאו נרקמו האותיות OLA (כינויה של עליזה) בתקווה שיבין את הרמזים: עליזה (אלה) עולה (לארץ ישראל) ונמצאת אצל הדוד "שמשון" הוא ד"ר שמשון יוניצ'מן, מראשי בית"ר ולימים חבר כנסת. "כך התבשר בגין כי רעייתו כבר הגיעה לחוף מבטחים בארץ-ישראל" ('עולם שכולו טוהר' – לדמותו של ישראל אפשטיין 'גונדר אביאל',[בדפוס], הוצאת מרכז מורשת מנחם בגין, ירושלים, 2013, עמ' 177). פולה חלמה להגיע לארץ ישראל ולהשתטח על קבר אחיה האהוב. היא לא זכתה לכך. היא נפלה בגטו וילנה, ונשק בידיה (מ' בגין, 'בלילות לבנים', 'דביר', תל-אביב 1995, עמ' 199 – 207; זאב ב' בגין, עמ' 9 – 11). על פי מקורות אחרים, נתפסה על-ידי הגסטפו, בעקבות הלשנה, בדרכה מווילנה לוורשה ונורתה ונשק בידה (א' ויכסלפיש, 'אלף לוחמי בית"ר' 1939 – 1945, מוזיאון הלוחמים והפרטיזאנים, תל-אביב 1989, עמ' 153).

***

יום הרצחו של שלומי (דייכס), אליהו, י"ד באב, נקבע ע"י נציבות בית"ר, כ"יום אליהו שלומי" וצוין במסדרים בכל סניפי בית"ר בארץ.
שלומי (דייכס) אליהו ז"ל, נטמן בבית העלמין האזרחי בנחלת יצחק והוא בן עשרים ושתיים שנה.

ביבליוגרפיה:

ח. בן ירוחם – ספר בית"ר, קורות ומקורות, כרך ב', פרק ק"א.

יהודה לפידות – דעת, אתר לימודי יהדות ורוח. מכללת הרצוג, גוש עציון.

פורסם ב"האומה" גליון 199 , סתיו תשע"ז 2015

השאירו תגובה..

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *