תפריטי ניווט לעמודים

העמותה להנחלת הזמר העברי

ניווט בין קטגוריות

מסביב צלמוות מאת גרשון סתיו

מסביב צלמוות מאת גרשון סתיו

מסביב צלמוות – ישראל יברוביץ'

במחנות האסירים בסיביר הקפואה, בנפש הומה לירושלים,
חלם על ציון וכתב את שירתו המרגשת

מאת: גרשון סתיו

פלישת הצבא האדום לליטא ב-15 ביוני 1940, הפכה את ליטא לרפובליקה סובייטית סוציאליסטית והייתה לחלק בלתי נפרד מברית המועצות. בעקבות ההשתלטות הסובייטית, החל גל מעצרים נרחב של חשודים כאנטי קומוניסטים אשר כלל, בין היתר, את ראשי האליטה הצבאית והאקדמית, רבנים, ראשי ישיבות ומוסדות יהודיים, בורגנים וציונים. רבבות נעצרו ונאסרו ורבים אף נרצחו.

בחשאיות רבה, תכננו השלטונות הסובייטיים, מבצע הגליה המוני שהתבצע בקפידה, על פי רשימות מפורטות שהוכנו מבעוד מועד בהם נכללו אנשים וארגונים בעלי "יסודות אנטי סובייטיים".

ברשימות שהוכנו נמצאו, כאמור, יהודים רבים ובעיקר פליטים מגרמניה, אוסטריה, צ'כוסלובקיה, ופולין אשר נמלטו מציפורני הכיבוש הנאצי שהחל ב-1 בספטמבר 1939. הרשימות הללו כללו גם ארגונים יהודיים כמו "ברית החייל", "בית"ר", "אל-על", "המפלגה הרביזיוניסטית", ארגון ה"בונד", עובדים בעיתונות, בעלי בתי חרושת, סוחרים, ארגונים ציוניים ועוד.

בליטא עצמה פעלו גם תאים של האצ"ל ונציבות בית"ר דאגה לטפח פעילות רבה בתחום ההכשרה הצבאית. על כן אין פלא שבראש הרשימות שהכינו הסובייטים, "כיכבו" חברי בית"ר רבים.

אחד ה"כוכבים" היה הבית"רי ישראל יברוביץ', חבר נציבות בית"ר בליטא. בנוסף לפעילותו במסגרת בית"ר, התפרסם יברוביץ' בשל כישוריו הפיוטיים ומאמרים שכתב. השיר מפרי עטו, "ממלכת בית"ר הקטנה", נישא בפיהם של בית"רים רבים, בקננים ובמחנות התנועתיים, בתפוצות ובארץ-ישראל. מאמרים שכתב, התפרסמו בליטא ובעלוני התנועה בלטביה השכנה ובסניפי בית"ר ברחבי אירופה ובארץ ישראל.

סניף בית"ר בליטא היה מן הפעילים ביותר באירופה. הסניף היה ביתם ומעוזם של בית"רים רבים, אשר לימים יהיו מעפילים, לוחמי המחתרות ואסירי ציון. כאן גדל והתחנך שלומי (דייכס) אליהו ז"ל, שהעפיל ארצה ונרצח בידי קין בהרצליה (ראה מאמרי ב "האומה", גיליון 199 – סתיו תשע"ז, 2015). אחרי מותו כתב, לזכרו, דוב פרנקל (רונאל) את שירו: "לא לשווא חבר נפלת". כאן גדל והתחנך לוחם האצ"ל הנועז, מיכאל אשבל אשר במהלך מאסרו על ידי הבריטים, בתא הנידונים למוות, כתב את השירים: "עלי בריקדות", "קרב קסטינה" ו- "נגני לי, גיטרה". שירים שחישלו את רוח המרד והכשירו את מבצעיו. ( ראה מאמרי "למען ההוד הנסתר" באתר עמותת "שיר-עד": www.shir-ad.co.il). כאן, בקן בית"ר בליטא, כתב המשורר יחזקאל פולרביץ' (אבי שב"י מאור), רבים משיריו. סניף בית"ר בליטא היה "כור ההיתוך" ללוחמים נועזים חדורי הכרה וצמאי מעש אשר פעלו בארגון חיילים לתאי האצ"ל ובהכשרת צעירים לעלייה לארץ. בסניף הזה, פעל המשורר ישראל יברוביץ', שהיה ממפקדיו הבכירים ומפעיליו המרכזיים.

את השיר "ממלכת בית"ר הקטנה", כתב יברוביץ' במחנה בית"ר בכפר "יורה", שליד העיר קובנה. חלק חשוב בפעילות החינוכית בסניף ליטא, כלל ארגון מחנות קיץ שם התקבצו החניכים ולמדו את רעיון בית"ר, תולדות עם ישראל, עברית, שירה עברית, תרגילי סדר, אימונים בהגנה עצמית ועוד. בכפר "יורה", שכרה בית"ר, בפיקודו של המשורר יחזקאל פולרביץ', שני מבנים, אשר שמשו כבית ספר. במחנה התקיים קורס סמלים. המדריכים במחנה השתדלו להשרות אווירה ארץ ישראלית, ככול האפשר. יברוביץ' שהיה שותף פעיל בארגון הקורס, ראה במחנה מעין "ממלכת בית"ר קטנה". אל תוך צלילי הלחן העממי היידי של אליקום צוזנר (1913-1836), שזר את חרוזיו וכך נולד אחד משירי ההווי הפופולריים ביותר בבית"ר: "ממלכת בית"ר הקטנה".


ישראל יברוביץ' (משמאל), במדי בית"ר, עם חברי תנועתו בקלטובה, ליטא, 1934

ישראל יברוביץ' נולד ביום י"ז בטבת תרע"ו (24 בדצמבר 1915) בעיר קובנה בנם של חיה וחיים-יצחק, בן זקונים להוריו, האחד עשר במניין אחיו ואחיותיו. כמקובל במשפחות ברוכות ילדים של אותם הזמנים, התקיים בין בני המשפחה מגוון של דעות והשקפות עולם, מקומוניזם וסוציאליזם ועד רביזיוניזם. ישראל הקטן, אשר כונה "שרוליק" בפי כל, החל את דרכו ב"השומר הצעיר", אך עד מהרה מצא את מקומו בתנועת הנוער בית"ר. זו הפכה ברבות הימים לביתו השני, גיבשה את דעותיו הלאומיות והסוציאליות ושימשה כר פעולה נרחב לכישוריו הספרותיים, הארגוניים והחברתיים.

זמן ייסודה הרשמי של בית"ר ליטא הוא שבט תרפ"ח, 1928. יברוביץ', אז נער מתבגר, מגיע לגיל מצוות, בן 13. כבר בחודשי ייסודה הראשונים, פשטה בית"ר בערי ליטא וקננים החלו לצוץ כפטריות אחרי הגשם. רבים מבני הנוער נהרו לשורותיה ובהם יברוביץ' הצעיר. (ספר בית"ר, כרך א' עמ' 153-152).

קריאתו של ז'בוטינסקי אל הנוער העברי, ב"שיר תל-חי", להיות הדור הבונה את "הכוח העברי", את "הרוח העברי", חדרה ללבו של יברוביץ' הצעיר וגיבשה את אמונתו בצדקת דרכה של בית"ר בתביעת זכותו של העם היהודי לשוב לחיק מולדתו, ארץ ישראל ובהקמת מדינה עברית במולדתו העתיקה. נפשו נקשרה בבית"ר והיא הייתה חלק בלתי נפרד מישותו ולה הקדיש את חייו. כאן הוא ספג אהבה ללא מצרים לעמו ולארצו. הוא ידע בעל פה את שיריו של ז'בוטינסקי וקרא בשקיקה כל מאמר מפרי עטו. הוא התבשם משירתם הלאומית של המשוררים יעקב כהן ואורי צבי גרינברג (אצ"ג) וידע לצטט רבים משיריו של ביאליק ומשיריהם של רבים ממשוררי התקופה.

בנובמבר 1930, והוא בן 15, מבקר ז'בוטינסקי בקובנה ונושא נאום רב רושם על השאלה הסוציאלית. ביקורו זה של ראש בית"ר השאיר רושם עז על יברוביץ' הצעיר והעצים את הערצתו לז'בוטינסקי אשר ראה בו מנהיג העם היהודי, אחרי הרצל. בשנה זו, שורותיה של בית"ר ליטא התרחבו והייתה להסתדרות הנוער השלישית בגודלה, אחרי "מכבי" ו"השומר הצעיר", שהיו כבר בנות עשר שנות קיום. (שם עמ' 301)

יברוביץ' הצעיר, מלווה את התפתחותה של התנועה, אשר החלה כבר בהכשרה חקלאית ובהכשרה צבאית, כיאה לתנועת נוער ציונית העומדת להגשים את יעודה – עלייה והתיישבות, במטרה לבנות מחדש את מולדת העברים. בשנת 1933 הוא נוטל חלק בבית הספר למדריכים בליטא בהנהגתם של מרדכי כץ ויחזקאל דיליון. בבית הספר עסקו בלימוד תרגילי סדר, ספורט-מגן, אגרוף, ג'יאו-ג'יטסו, סיוף-מקלות, קליעה למטרה ולמדו את יסודות ההגנה והביצורים. שהרי פוגרומים נגד היהודים נערכים בארצות רבות ויש לארגן צעירים יהודיים שידעו להילחם ולהתגונן. אך כל מחשבותיהם של יברוביץ' וחבריו הבית"רים היו מופנים לארץ-ישראל, כשהם מכשירים עצמם לכול תפקיד ולכול מצב בו יידרשו לעמוד, פיזית ורוחנית, להגשמת המטרה הנעלה, עלייה לארץ, ובניית מדינה עברית בריבונות יהודית.

הוא למד בגימנסיה העברית ע"ש שוואבה, בקובנה. זה אותו בית הספר בו למדה המשוררת לאה גולדברג. (יש המזהים את "משירי ארץ אהבתי", שכתבה המשוררת עם הארץ ליטא והעיר קובנה בה גדלה).

יברוביץ' קרא, כתב ודיבר בשפה העברית. בין השנים 1920- 1939, הייתה קובנה בירתה הזמנית של ליטא. העיר שוקקת החיים, שוכנת במפגש הנהרות ניימן ונריס. בשנת 1939 מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כארבעים אלף איש, אשר נהנו מחיי תרבות עשירים בה פעלו תנועות נוער ציוניות וארגונים יהודיים רבים. סניף בית"ר בליטא ניהל פעילות חינוכית ותרבותית ענפה. פעילות זו הייתה ברמה נאותה – כולה על טהרת השפה העברית בה ישראל יברוביץ' היה שותף מלא.

בשנת 1937, יברוביץ' מפרסם את שירו "החישו השעל!" (שיר לכת). השיר מודפס בגיליון "חינוך ותגר" שהפיקה נציבות בית"ר ליטא, במלאת שלוש עשרה שנים לייסוד התנועה. בשיר קורא יברוביץ' להגביר את קצב הפעולה לקראת הגאולה אשר פעמיה נשמעים כבר באופק הקרוב.

 

(השיר נכתב, ככול הנראה, ללחן שיברוביץ' הכיר, בקצב של שיר לכת. לא עלה בידינו למצוא את הלחן או הפקה של השיר. נודה לכול מי שיוכל לסייע.)

את מרבית זמנו הפנוי השקיע ישראל יברוביץ' בפעילות במסגרת בית"ר, אותה אהב בכול נימי נפשו. דמותו של ז'בוטינסקי הייתה נערצת עליו ואת השנים עד לכיבוש הסובייטי, הקדיש בלימוד תורת בית"ר בכתיבה בפעילות בתנועה ובהכנות לעלייה לארץ. ליברוביץ' תפקיד מרכזי בסניף בית"ר ליטא. הוא כיהן כחבר הנציבות יחד עם יוסף גלזמן, יחזקאל פולרביץ', דוד בידרמן ואחרים. הוא כיהן גם כמזכ"ל הנציבות וערך את ביטאונה.


החוברת "חינוך ותגר" משנת 1937, ליטא

ישראל יברוביץ' כתב שירים, שכל מהותם אהבה לבית"ר, לעם ולארץ באמצעותם הביע את הזדהותו המלאה עם חזית העם העברי לתקומתו בארץ-ישראל. שיריו הושרו בבית"ר ליטא ומשם "התגלגלו" לשאר סניפי בית"ר. כנראה בשל העובדה שהשירים התפרסמו בעיתונות הבית"רית הרחבה וגם בשל העובדה שבית"רים חברי הסניף, עלו ארצה או נדדו לסניפים אחרים בשל אירועי המלחמה.

את אהבתו העזה לבית"ר, ביטא בשירו המרגש: "שיר אהבה לבית"ר". לא ידוע אם השיר נכתב לפי לחן שהכיר גם לא ידוע אם השיר הולחן. אך את מחוייבותו לבית"ר "עד רגעי גסיסה ומוות", קיים גם קיים, כפי שנראה להלן, במשך כל שנות מאסרו במחנות המעצר בסיביר ובכפר הכורים בגלות קזחסטן.


"שיר אהבה לבית"ר" – מתוך "ספר בית"ר" כרך ב, עמ' 928

את "שיר אהבה לבית"ר", נהגו לשיר, מתוך געגוע, בית"רים "שריצו את עונשם" בבתי האסורים, בסיביר הקפואה. עוונם היה היותם ציונים…(נודה לכול מי שיסייע באיתור מקור הלחן והתווים.)

בבית"ר קובנה הוקמה "מקהלה עברית" יחידה במינה. על המקהלה ניצח המלחין שאול בלכרוביץ', מי שהיה המורה לזימרה בגימנסיה העברית בקובנה. המקהלה הופיעה בחגיגות ושיריה הושמעו ברדיו ליטא. המקהלה אף זכתה להערכה רבה בקרב היהודים ברחבי המדינה. אחד ממשתתפיה הפעילים היה ישראל יברוביץ'.

בעקבות מאסרו של הבית"רי שמואל רודניק, ב"פלוגת הכותל", של בית"ר, אשר פעלה בעיר העתיקה בירושלים, כותב יברוביץ' את שירו: "נומה ילד". את חרוזיו של השיר הוא "מלביש" על לחנו המרגש של מרדכי גבירט לשיר היידי "קינדער יארן" (שנות ילדות). להלן אחד מבתי השיר:
התדע, תינוק, מדוע למה / מתענה אביך שמה?
כי יצא עם אור היום / אל ההר למרוד, ללחום –
דרור רצה, בקש אור למולדת.

הדי המאורעות שהתחוללו בארץ בשנים תרצ"ו-תרצ"ט ( 1939-1936), במהלכם רצחו הערבים כארבע מאות יהודים, הגיעו לליטא. אירועים אלה העצימו את תחושת ההזדהות עם היישוב בארץ והמריצו את הבית"רים בהכנות לעלייתם ארצה לעזרת אחיהם. באותם הימים, מגיעה הידיעה על מעצרם של שלושה בית"רים, חברים בפלוגת הגיוס של בית"ר בראש-פינה: שלמה בן-יוסף, אברהם שיין ושלום ז'ורבין.

הייתה זו תקופה בה הנהגת היישוב בארץ נקטה במדיניות של הבלגה, אשר משמעותה, הימנעות מתקיפה וקבעה שיש להתבצר ולהתגונן. בסוף מרס 1939, רצחו הערבים שישה נוסעים יהודיים שנסעו במונית בדרכם מחיפה לצפת. כשבועיים לאחר מכן, מתפרעים ערבים, תוקפים ביריות, מכונית אשר עשתה דרכה מחניתה לנהריה. שלושה מנוסעיה נהרגו ובהם הבית"רי דוד בן-גאון, חברו הטוב של שלמה בן יוסף, ששירת קודם לכן בפלוגת בית"ר בראש פינה. (ספר בית"ר כרך ב- חלק שני, עמ' 724).

מעשי הרצח עוררו סערה בישוב. תחושה קשה כרסמה בלבות הבית"רים בגליל העליון, אשר ראו לנגד עיניהם, מעשה יום יומי של רצח, התנכלות והצתות מצד הערבים, ללא כל תגובה של הצד היהודי. החשש לטבח בצפת, בדומה לזה שהיה בחברון, הדאיג רבים. תושבי צפת שוועו לעזרה ואף הביעו חששם במברק ששלחו לנציב העליון.

בניגוד לעמדת מפקדיהם, החליטו שלושה בית"רים, חברי הפלוגה בראש-פינה, בן-יוסף, שיין וז'ורבין, לשבור את ההבלגה ולעשות מעשה. הם ירו על אוטובוס ערבי שנסע בכביש ראש פינה-צפת והטילו רימון מתוצרת עצמית, שלא התפוצץ (21 באפריל 1938). איש מנוסעי האוטובוס לא נפגע. הנהג הודיע למשטרה והשלושה נתפסו על ידי הבריטים, והועמדו למשפט. על בן-יוסף הוטל גזר דין מוות והוצא להורג בתלייה. ז'ורבין הוכרז כלא שפוי ושוחרר ועונשו של שיין הומתק בשל גילו הצעיר.

בכך היה שלמה בן-יוסף לעולה הגרדום הראשון מבין שנים-עשר "הרוגי המלכות" בתקופת המנדט הבריטי. הוצאתו להורג של בן יוסף הסעירה את הרוחות ביישוב היהודי ועוררה גל של מחאות ושביתות. במכתב תנחומים שכתב ז'בוטינסקי לחברי הפלוגה בראש פינה כתב:
"מגרדומו נעשה מגדל, מקברו – היכל, מזכרו – דת אזרחית"

דמותו של בן-יוסף הייתה להשראה לכותבי השירה בבית"ר. המשורר שלמה סקולסקי כתב את שירו "ראש-פינה" ואת "שיר המרד". אברהם סלמן כותב בלדה לזכרו של שלמה בן-יוסף: "רשף פז צץ בשמים". דב פרנקל, מי שהלחין את "שיר ביתר" כותב את שירו: "שיר בן-יוסף". אברהם שטרן-יאיר כותב את שירו: "ישראל – דום!" לכבודו ולזכרו של בן-יוסף. אליהם נוספו עוד רבים אחרים אשר הביעו בשירה ובפרוזה את תחושותיהם לדמותו הנאצלה של עולה הגרדום הראשון.

בליטא הרחוקה, בעיר קובנה, סערה נפשו של ישראל יברוביץ', בעקבות האירוע וביום ט"ז בסיוון תרצ"ח, (15 ביוני 1938), הוא כותב את השיר "שלושה". המלחין, המוסיקאי והמנצח הליטאי, שאול בלכרוביץ' כתב לחן לשיר וזה מוצא את מקומו בשירוני התנועה שהופצו בכל קנני בית"ר בתפוצות ובארץ. (השיר נכתב בעקבות פעולתם של השלושה, אשר הפרו את ההבלגה, כשבועיים אחרי מתן גזר הדין ביום: 5 ביוני 1938 ושבועיים לפני העלאתו לגרדום של שלמה בן-יוסף ביום ל' בסיוון תרצ"ח – 29 ביוני 1938).

בבית הרביעי בשיר "שלושה" מבטא יברוביץ' את הקו בו יש לנקוט – ללכת בשביל אשר סללו שלמה בן-יוסף וחבריו, לא עוד הבלגה, לא עוד השפלה – יש להלחם תוך הקרבה למען המולדת ולמען הגנת הכבוד העברי…
"אם מת רגש רם בעמנו / ושוט הנוגש מתעלל –
אנחנו נגל בדמנו / חרפת עם מבליג ושפל.

בארכיון המכון, נמצא העתק, ככל הנראה, מדף מקורי, ובו מודפסים מילות השיר "שלושה" ובצידם, תווי השיר. השיר המוקדש "לגבורי ראש-פינה". בשירוני בית"ר, שראו אור בתקופות שונות, השיר מופיע תחת הכותרת: "אנחנו יצאנו עם שחר".

מילות השיר "שלושה" והתווים, מיום: 15 ביוני 1938


באותה השנה, תרצ"ח, כותב יברוביץ', בקובנה, שיר נוסף, אף הוא בהשפעת סערת הגרדום של בן-יוסף: "עם שחר יצאנו".

בשיר מבטא יברוביץ' את הזעם שנצבר, בעקבות המאורעות בארץ והעלאתו לגרדום של בן-יוסף, ואת הרצון העז למרד, לתגר. הוא אף משתמש בביטוי "אין דבר !", אותו הדגיש ז'בוטינסקי ב"שיר ביתר":
"…אם תעל או תרד / בלהב המרד / שא אש להצית- אין דבר!"

"אין דבר – טוב למות בעד ארצנו", היו מילותיו האחרונות של טרומפלדור בטרם נפח את נשמתו. ז'בוטינסקי הדגיש את המילים "אין דבר", כמייצגות את אישיותו של תרומפלדור, מתוך מטרה לטפח את רוח החלוציות וההקרבה בקרב הדור הצעיר, ויברוביץ' בדרכו הפיוטית כותב:
"אם נחתם משפטנו למות – אין דבר!
לו יכין השטן כבר גרדום."

שעון ההיסטוריה מתקתק והזמן חולף. האש מתחת לאדמת אירופה כבר בוערת. שערי הארץ נעולים וסרטיפיקטים לעלייה ניתנים במסורה. בקיץ 1939, כל קציני נציבות בית"ר בליטא, מצויים כבר אחרי קורסים לאימון צבאי, מטעם הארגון הצבאי הלאומי וכולם מוכרזים כמפקדים ובהם ישראל יברוביץ'. קריאתו הנרגשת של ז'בוטינסקי "חסלו את הגולה ולא תחסל הגולה אתכם", נפלה על אוזניים לא קשובות. אירופה גועשת ומשנה את פניה.


נציבות בית"ר ליטא: בשורה למעלה (מימין) – יחזקאל פולרביץ' (אבי שב"י יעקב מאור), אברהם שטוקרביץ'
וישראל יברוביץ'; יושבים – משה גולד ויוסף גלזמן

בחודש מרס 1938, מספחת גרמניה את אוסטריה (אנשלוס) לרייך הגרמני ובמרס 1939 פולשים צבאותיו של היטלר לצ'כוסלובקיה וכובשים אותה, אחרי שהכריז שחבל הסודטים בצ'כיה שייך לגרמניה. ב-1 בספטמבר 1939, פורצת מלחמת העולם השנייה עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין.

ליטא, המדינה הקטנה שרק בפברואר 1918 קיבלה את עצמאותה, נמצאת בין הפטיש והסדן, ברית המועצות במזרחה וגרמניה הנאצית במערבה. עם הפלישה הגרמנית לפולין מתבצעת חלוקת פולין בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, כחלק מהסכם, עליו חתמו שרי החוץ של שתי המדינות הידוע בכינויו "הסכם ריבנטרופ-מולוטוב". (חלק זה של ההסכם היה סודי). במסגרת זו העבירה ברית המועצות את העיר וילנה, בירתה ההיסטורית של ליטא, שהייתה תחת שלטון פולני מ 1918, לליטא.

את המאמר פתחנו באזכור הפלישה הסובייטית לליטא ביוני 1940 ובגל המעצרים הנרחב שבא בעקבותיה. כאמור, יברוביץ' וחבריו הבית"רים היו בין העצורים והנחקרים. בשל כך, סניף בית"ר ליטא, על כל מגוון פעילותו הציונית, מתפרק…ואז מגיע אותו לילה גורלי, בחודש יוני של שנת 1940, בו "נלקח" ישראל יברוביץ', על ידי "שומרי המשטר הנאור", הידועים בשמם "הנשרים האמיצים" של המהפכה, אל הבלתי נודע. הוא "נלקח" ביחד עם רבים מחבריו הבית"רים. הם מועמסים על גבי קרונות משא ומובלים רחוק, רחוק, אל יערות הצפון.

שם בצפון הקר והקפוא, יהיה משכנו החדש של יברוביץ', במשך עשר שנים תמימות. שם בבתי האסורים, שהיו למעשה, "בתי מוות", אותם כינו בשם התמים "מחנות עבודה" או "מחנות חינוך", עונו באותן שנים, מיליוני אנשים, בעבודת כפייה מפרכת, ברעב ובכפור.

ישראל יברוביץ' נדון לעשר שנות מאסר, באשמת היותו "ציוני". להיות "ציוני" זו אשמה חמורה ואין "פשע" גדול מזה, בהתאם לחוקי השלטון המהפכני הסובייטי, הסטליניסטי.

כאן, בטייגת סיביר הרחוקה והקפואה "נולד" השיר שכתב יברוביץ' בשם: "מסביב צלמוות".

מספר יברוביץ':
"…היינו מזדמנים לעתים – 'הציונים' – באחת מפינות הצריף ומשיחים, מעלים זיכרונות או מביעים דעות וכיסופים לעתיד. בעיקר היינו שרים, בלחש, שירים, שירי-ציון. ואין דבר המרגש ומביא לדמעות כמו שיר, המושר במחתרת…
בימים ההם התחילו צצות במוחי מילים חדשות של שיר, שעוד לא היה קיים. כנראה, שמשהו היה חסר לי בשירים הישנים, משהו לא סיפק את רוחי. והמילים החדשות צצות ומנקרות במוחי…לא היה לי עט או עפרון ואף פיסת נייר הייתה דבר יקר המציאות. וגם לא היה צורך בזה: דברים כאלה מוטב שלא יירשמו על גבי הנייר, כי עלולים להיות בנפש הכותב.
ובכן, צצו המילים ועלו בראשי, כשאני מלטש אותן, מחבר לחרוזים, עד שהפכו לשיר. הייתה מנגינה משיר אידי שחיבבתי והיא נראתה לי מתאימה למילים של שירי החדש וכך "פיזמתי" לי את המילים במסגרת המנגינה הזאת. (זהו השיר "יידן שמידן" לפי המנגינה של דוד בייגעלמאן). שיננתי לעצמי בלחש את השיר בכמה לילות על משכבי, עד שזכרתיו והיה שגור בפי כהלכה. אחר כך "גיליתי" את דבר השיר לכמה מחבריי והיינו שרים אותו בלחש, כשהיינו מזדמנים יחדיו, והוא הפך בשבילנו מעין המנון…" (מתוך "מעוז", עתון נוער, בטאון בית"ר בארץ-ישראל 8.2.1971 מערכת: מ. דותן, ג. סתיו, י. קיסטר, א. בכר).

מסביב צלמות
מילים: ישראל יברוביץ'
לחן: דוד בייגעלמאן (לפי השיר "יידן שמידן")

מסביב צלמות,
צחוק שטן מריע –
נחנו בני-אלמות,
רוחנו לא יכניע.
לא, לא כי רוחנו
הן נחצב מצור,
ותמיד יצמא לבנו
לחופש ושחרור !

דוש את בשר גופנו,
השטן עז מצח,
אך בתוך לבנו
לך נבוז עד נצח.
כן, כן כי נבוז
לכל שונא וצר
כי בתוך הדם גנוז
הצו של "אין דבר"…

אם סגרתנו שבי,
שמת נחושתים,
הן רוחנו צבי,
הומה לירושלים.
חי, חי וכביר
עוד רוח בן-כוכב,
מציון ועד סיביר
עובר הוא בלבב…

"מסביב צלמות" – מנוקד על ידי ישראל יברוביץ'


בשירו המרגש הזה, מדגיש יברוביץ', שוב, את הביטוי האלמותי "אין דבר", הבא לבטא את רוחו, את אמונתו ואת תעוזתו של תרופמלדור, אותו שזר ז'בוטינסקי כצו ב"שיר ביתר" – שאיפתו של בן הדור החדש, שאינו מאבד תקווה, נלחם ללא מצרים, עד להגשמת החלום. צו ה"אין דבר", "גנוז" בדם לבו של כל בית"רי ובוודאי בדם לבו של יברוביץ'.

בדרך עלומה, הגיע השיר לארץ, בעוד יברוביץ' טובע באוקיאנוס השלגים והכפור בסיביר הרחוקה. כך השיר הושר לא רק בסיביר אל גם בפי הבית"רים שזכו להעפיל לארץ ולהצטרף לשורות המחתרת.

בארכיון מכון ז'בוטינסקי נמצא טייפ ישן בו שרה מקהלה את "מסביב צלמות", בהקלטה משנת 1958. בפתיח לשיר נאמר שהוא נכתב על ידי המשורר שלמה סקולסקי. בזאת אנו מתקנים "עוול" שנעשה בלא כוונה. כותב שורות אלה בסיועו של מר בנג'מין רוט ( בנו של צבי אהרונוביץ', מלחין השיר "לילות לטרון"), האחראי על מדור יודאיקה באוניברסיטה של מיאמי, פענח את הטייפ שהומר לדיגיטלי, והוא עכשיו עולה ל"יו טיוב" במסגרת עמותת "שיר-עד".


דף השיר שנמצא בארכיון מכון ז'בוטינסקי, התוספת בכתב ידו של ישראל יברוביץ',
אחרי עלייתו ארצה בשנת 1966


תווי השיר "מסביב צלמות" שנכתבו על ידי הגב' רחל ברודסקי – לימה, פרו 2016

עשר שנים, מחייו הוטמעו בטייגת סיביר הרחוקה, שנים של סבל ושל רעב, השפלה ודיכוי, אך מבלי לאבד תקווה. שנים בהן יברוביץ' היה חורז חרוזיו בסתר, חולם על עתיד אחר, על מולדת רחוקה. שנים בהן מתגלה עוז רוח האדם בעתות צרה ומצוקה בדמותו של המשורר ישראל יברוביץ' מליטא.

לא מעט להישרדותו בשנים קשות אלה, חב ישראל לשתי אחיותיו – ליובה ושרה – אשר בניגוד לאחיהן נמנו על "המחנה הסוציאליסטי" במשפחה, ובאמצע שנות השלושים אף נדדו מליטא מולדתן לבירובידז'אן הרחוקה, לבנות את "הרפובליקה האוטונומית היהודית הסובייטית". שתי האחיות תמכו בישראל אחיהן, אשר נחשב "אויב העם", בחבילות מזון ששלחו לו לאורך מרבית שנות מאסרו. למרבה האירוניה והמזל, שלושת אלה שרדו את השואה, בעוד כל בני משפחתם הענפה, כולל אמם, אחיהם, אחיותיהם ובני משפחותיהם מצאו את מותם בגטאות ובמחנות ברחבי ליטא.

אחרי שסיים 10 שנות מאסר בסיביר, בשנת 1951, הוגלה יברוביץ' לכפר כורים זערורי בערבות קזחסטן, שם הכיר את רעייתו, רבקה בת איטה וזלמן, בת למשפחה יהודית, פליטי מלחמה מאוקראינה. בגיל 37 זכה ישראל יברוביץ' להקים משפחה. כעבור זמן נולדו לבני הזוג תאומים. הבן נקרא לב על שמו של סבו של ישראל שנרצח בפוגרום ביהודי אוקראינה ב 1918. הבת נקראה בשם דינה ע"ש אחייניתו הפעוטה של ישראל, שנרצחה באקצייה בגיטו קובנה. בהיותם בני שנה, חלו התאומים, בשל תנאי הרפואה הירודים, הבת דינה נפטרה והבן לב, שרד.

עם מותו של סטאלין בשנת 1953, החל תהליך טיהור שמם של אסירים פוליטיים. יברוביץ' זכה להיות בין אלה ששמם טוהר ובשנת 1956, עבר עם בני משפחתו להתגורר בליטא, מדינת הולדתו.

מנחם בגין ורעייתו עליזה, התיידדו מאוד עם ישראל יברוביץ' בשנים 1939 – 1940, עת שהו בליטא, אליה נמלטו עם כיבוש פולין בידי הגרמנים. במסגרת פעילותו ותפקידיו בבית"ר קובנה, דאג ישראל לכל מחסורם של בני הזוג בגין והם מצאו בו ידיד נפש אמיתי. אחרי קום המדינה, דאגה עליזה (אלה) לשמור על קשר מכתבים עם ישראל יברוביץ' מאז שובו לליטא, ומדי פעם, היה גם מנחם מצרף מכתב משלו, עליו היה חותם "בעלה של אלה".


ישראל יברוביץ עם בנו, אריה.
קזחסטאן – אחרי שחרורו בשנת 1951, בתום עשר שנות מאסר בסיביר

אריה יריב, בנו של ישראל יברוביץ', מספר, שמאמציו של מנחם בגין, להביא לעלייתם ארצה של שרידי הבית"רים שנותרו בליטא נשאו פרי, באמצע שנות השישים. יצוין כי מדיניות "מסך הברזל" הסובייטית הייתה אז בעיצומה (העלייה ההמונית מברה"מ תיפתח רק כעבור שנים). כך מצאו עצמם כעשר משפחות של "אסירי ציון" בעלי התר לעלות לישראל וביניהם ישראל יברוביץ' ומשפחתו.

ביום שלישי, 4 באוקטובר 1966, מגיע יברוביץ' ביחד עם בני משפחתו ארצה ובכך מגשים חלום שרקם במשך למעלה מיובל שנים.


הזמנה לטקס קבלת הפנים לאסיר ציון ישראל יברוביץ' ובני משפחתו

ישראל זכה לחיות עוד 38 שנים בארץ שאליה נכסף כל ימיו. במשך למעלה מעשרים שנה הוא עבד כספרן ב"מכון ז'בוטינסקי בישראל" בתל אביב, בו עמל על שימור מורשת בית"ר והתנועה הרביזיוניסטית. בשנת 1977 יצא לאור ספרו "כתבי זאב ז'בוטינסקי, תרנ"ז-ת"ש, 1897-1940 : ביבליוגרפיה", בו קיבץ את כל כתבי מורו ורבו הנערץ. כמו כן פרסם מספר מאמרים בעיתונים וכתבי עת שונים, בעיקר זיכרונותיו ודברים על חבריו לתנועה.

ישראל זכה לראות בצמיחת משפחתו המתחדשת. ארבעת נכדיו הצברים ("חצי מרוקאים", כפי שישראל כה התגאה לספר) גדלו על ברכיו, תרתי משמע. בשנותיו האחרונות גם זכה להתאחד שוב עם שלושת אחייניו ואחייניותיו (ילדיהן של שתי אחיות "הסוציאליסטיות"), אשר עלו ארצה עם משפחותיהם בגל העלייה הגדול מברה"מ לשעבר ב1990. בכך סגר מעגל ולא היה גבול לאושרו.

ישראל יברוביץ', נפטר ביום י' בטבת תשס"ד, (4 בינואר 2004), ימים מעטים לאחר יום הולדתו ה- 88. ישראל, הביתר"י מן הזן הישן והנעלם, איש ההוד וההדר הז'בוטינסקאי, נטמן בבית העלמין של כוכב יאיר, היישוב שנוסד בידי גרעין צעירי בית"ר, שם התגורר עם רעייתו, בנו ונכדיו בעשור האחרון לחייו.

במאמר שפרסם יברוביץ' לכבוד חברו, אסיר ציון, המשורר יחזקאל פולרביץ', בהגיעו לגיל ששים, הוא כותב:
"כותב הטורים האלה איננו יכול לכתוב על יחזקאל, מבלי להכניס נימה אישית בדבריו. שנינו עברנו ביחד כברת ארץ לא קטנה. יורשה לי להגיד ליחזקאל שלנו, שקירבה נפשית ביני לבינו עוד משחר נעורינו: יחזקאל, כדאי היה כל הסבל הזה. אני יודע, יש דברים, שגם הזמן לא ישכיחם…" (מתוך "ארץ-ישראל" גיליון ניסן תשל"ג – אפריל 1973).

===

מקורות:
ח. בן ירוחם – 'ספר בית"ר' – קורות ומקורות, כרכים א', ב' הוועד להוצאת ספר בית"ר, ירושלים – תל-אביב תשל"ו (1975).
'באור ובסתר'- אסופה של שירי בית"ר והמחתרות (2009), העמותה למורשת הזמר העברי, בעריכת נחום (נחצ'ה) היימן.
ויקיפדיה- אנציקלופדיית תוכן חופשי הפועלת במרשתת.
דוד ניב (עורך), 'משירי העוז והמרי', משרד הביטחון-ההוצאה לאור, תל-אביב 1984.

התמונות והמסמכים באדיבות "מכון ז'בוטינסקי בישראל" ומשפחת יברוביץ'.
תודה למוסיקאית הגב' רחל ברודסקי (לימה, פרו), שסייעה בפיענוח תווי הלחן של השיר "מסביב צלמות".

השאירו תגובה..

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *